מגילת אסתר

יודעי דת ודין/ ד"ר אודי אברמוביץ

 

מגילהמה תורם לנו הפרק הראשון של המגילה? מבחינת העלילה, די היה בציון העובדה כי אחשוורוש מחפש לו מלכה חדשה. התשובה טמונה ודאי במושג אקספוזיציה: לפני הסיפור עצמו, כדאי שהקורא יכיר את דמותו של אחשוורוש ויתרשם מהאווירה הרוחשת בארמונו ומלכותו. מעבר לחשיבות המשתאות בעולמה של המגילה, מה הוא איפה הרושם העיקרי שרוצה פרק א להעביר אלינו דרך סיפור סילוקה של ושתי?

פרק ראשון מקפיד לציין שרשrת פקידות מסועפת למדי, מרובת שמות ותפקידים (חלקם חופפים): "שרים", "עבדים", "פרתמים", "שרי המדינות", "רב ביתו", "שבעת הסריסים", "החכמים יודעי העיתים", "שבעת השרים רואי פני המלך". כמו כן הוא מציין מונחים רבים לתיאור החוקים היוצאים מהמלך: "כי כן יסד המלך", "דבר המלך", "מאמר המלך", "דבר מלכות", "דתי פרס ומדי", "פתגם המלך". על מנת לפרסם את צווי המלך, כותבים "ספרים", אשר יוזכרו בהמשך המגילה עוד ועוד ויניעו את העלילה כולה, ואליהם יתווספו "אגרות", "פתשגן הכתב", ו"ספר הזיכרונות". לפנינו ממלכה מרשימה ביותר, עשירה ומפוארת, רשמית, ממלכתית, מסודרת, מנוסחת ומתועדת. מערך הפקידים והמשפטנים הוא השולט בה ולא קפריזות מקריות של אנשים. החוקים והחוקיות הם המלכים האמתיים; המערכת גדולה אף מהמלך עצמו ומהשרים המנהיגים אותה.

מדוע סירבה ושתי להגיע למשתה של אחשוורוש? הכתוב לא מציין. סתם כך, ללא סיבה מיוחדת, לא התחשק לה לקחת חלק בטקסיות הגדולה. אך אחשוורוש לא מסוגל להגיב לאירוע זה באופן ספונטני ומכנס ועדה מיוחדת. ממוכן אומר את מה שמתבקש בממלכת החוקים הכלליים: לא ניתן להתייחס לאירוע כמקרה פרטי, אלא כתקדים מסוכן. לאור זאת יש להוציא חוק חדש, "אנטי ושתיזם" הכולל חובה על נשים לכבד את בעליהם.

בפרק ב מוצגת אלטרנטיבה מסוימת לדת החוקים הרשמית של פרס, בדמותם של מרדכי ואסתר. מרדכי הוא איש יהודי, ממקום אחר, ובעל שם פרטי וייחוס לאבותיו. אסתר נושאת חן וחסד בעיני כל רואיה, וזו כנראה התכונה שמוצאת חן בעיני אחשוורוש שמוקף בהמון "יודעי דת ודין", וחסרה לו אותה אינטימיות וחמימות שמביאה אתה אסתר. הפרויקט הגדול והתעשייתי של איסוף הבתולות ממשיך גם אחרי שכבר אין לו שימוש – אסתר כבר נבחרה! כדרכם של מנגנונים שהמדינה מקימה ("ובהיקבץ בתולות שנית").

בפרק ג מגיע ההיגיון של מערכת החוקים לשפל המדרגה. מרדכי לא מוכן להכפיף עצמו להיררכיה הפרסית הנוקשה, והמן בתגובה מחליט להשמיד את כל היהודים. מדוע? כי להרוג רק את מרדכי נראה לו רגשי ופרימיטיבי מדי, הוא דוגל ב'אידיאולוגיה': היהודים הם שונים ולא משתלם למלך להניחם. תמורת המסים שהם משלמים למלכות, המן יכסה את הגרעון בעשרת אלפים כיכר כסף. רציונלי, מופשט, נקי ויעיל. זה הוא היגיון 'מדעי' ו'אילוצי מערכת', לכאורה בלי שום קשר לאכזריות.

בעוד מרדכי מציע להילחם במערכת (לא יכרע ולא ישתחווה), וללכת ישירות למלך, אסתר מלמדת אותנו את סוד 'המלכות': להיות חלק מהמערכת ולנצח אותה. להזמין את המן למשתה ולגייס אותו להריגת עצמו על העץ שכבר עשה למרדכי. גם ביטול הגזירה אגב איננו דבר פשוט: יש לשלוח אגרות נוספות שיאפשרו ליהודים לעמוד על נפשם, אך לא ניתן לשלוח אגרות שיבטלו את הראשונות.

מגילת אסתר וחג הפורים הם מחאה נדירה, אחת לשנה, כנגד שלטון החוק ודת הרשמיות הפרסית (ואולי של המערב כולו). חוקי התורה וההלכה עוסקים בתיקון העולם ולא בארגון משתאות ובתי נשים, אך האם יתכן שיש בפורים גם ביקורת פנימית על הדת היהודית, אשר מרוב פקידים ו'ספרים' שכחה את המלך עצמו ואת הקשר הישיר עמו? הפתרון לכך הוא חובת ההשתכרות. פעם בשנה עלינו להוריד את מסכות הרצינות המנופחת (ולפעמים מזויפת ואטומה) ולהשתחרר משלטון הרציונליות, המבחינה בין טוב לרע. אך גם ההשתכרות היא חובה הלכתית, ובכך הולכת היהדות בדרכה של אסתר: המערכת עצמה מכילה את אפשרות הפירוק והספונטניות ובכך גם מגבילה ומעדנת אותם.

[1] הדברים שלהלן מבוססים על דברים ששמעתי לפני מספר שנים מפי הרב שמעון דוייטש, ראש בית המדרש. במהלך השנים התחדשו לי דברים נוספים באותו כיוון, והדברים שלפניכם הם באחריותי בלבד.

 לתגובות: ד"ר אודי אברמוביץ udimerav@netvision.net.il

השארת תגובה