פרשת בראשית

יהי אור/ הרב שמעון דויטש

פרקי הפתיחה של ספר בראשית עוסקים בראשית, בהתחלה, הם מתארים באופנים שונים את בריאת העולם. במובנים רבים, נכון לומר שפרקים אלה הם מעין פתיחה והקדמה לתורה ולחיים בעולם. הם מספרים על היווצרות העולם שבו אנו חיים ובהמשך ישתלשל הסיפור ויפרט את תולדות העמים בכלל ותולדות עם ישראל יחד עם העמים הקרובים לו –בפרט.

פסוקי הפתיחה מאירים תובנה מיוחדת:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱ-לֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹקִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹקִים, יְהִי אוֹרוַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱ-לֹקִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹקִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  וַיִּקְרָא אֱ-לֹקִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

מצבו של העולם בתחילה היה תוהו ובוהו והתורה מוסיפה ומדגישה – חושך על פני תהום. העולם בתחילתו או אולי לפני שהתחיל, היה חשוך. חושך תהומי, חושך חשוך. המהלך הראשון והמתבקש מבחינת הא-ל הוא להאיר את הארץ. ליצור את האור. האור הוא הפתח לשינוי ולחידוש, האור מאפשר לראות ולהבין. התחלת ההתחלות היא האור, מכאן מתחיל הכול.

חז"ל ראו כאן רובד נוסף, בלשונו של רש"י כאן (בראשית א, ד):'ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא' [וע"ע בבלי חגיגה יב ע"א].

נראה שהרקע לדברים הוא קושי בפשוטי המקראות. מתוך המציאות אנו יודעים שהיום והלילה נקבעים על ידי השמש, זריחתה מביאה את הבוקר והיום ושקיעתה את הערב והלילה. והרי השמש נבראה ביום הרביעי – יום בריאת המאורות. מהו, אם כן, טיבו של האור שנברא ביום הראשון? חז"ל מציעים שביום הראשון נברא אור מיוחד, האור הגנוז, אור שבעת הימים. אור זה מיוחד הוא לצדיקים, ושונה מן האור הרגיל שאותו אנו מכירים בחיי היום-יום שלנו, אור השמש. האור 'הרגיל' הזה נברא אכן ביום הרביעי, אך ביום הראשון נברא אור מיוחד שנגנז. אור שהוא סוד.

אני מבקש להצביע כאן על רובד נוסף המחבר בין הקריאה הפשוטה והראשונית לבין דרשת חכמים. לא מקרה הוא שהתורה פותחת בבריאת האור המאפשר את ההסתכלות וההתבוננות. ראיית הדברים נכוחה היא המגלה לאדם את המציאות שסביבו ואת המציאות של עצמו. גילוי המציאות וגילוי האני העצמי הם הם האור האמתי. אמנם 'האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב' (שמואל א' ט"ז, ז), אך יכול האדם להסיר את המסכה מעל פניו ומעל פני המציאות ולהיחשף אל ממשותה ומהותה –לראות את האור שבה. אור זה אינו נסוך על פני הדברים מבחוץ, הוא אורם הפנימי, אורם הגנוז.

פסוקי הפתיחה לתורה כפי שהאירו אותם חז"ל הם קריאה והצהרה: העולם מאיר באור גנוז ובני האדם בעלי שיעור הקומה ושאר הרוח–  'הצדיקים', נקראים לחשוף ולראות את האור הזה. ויהי אור!

 

לתגובות: הרב שמעון דויטש  sydeutsch@gmail.com

השארת תגובה