בפתיחתה של פרשת ויחי משביע יעקב את יוסף (מז, ל): 'וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם'. לקראת סיומה של הפרשה וספר בראשית כולו, הוא מצווה את בניו על קבורתו במערת המכפלה בחברון (מט, כט-לב): קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ
  לאחר התגלות יוסף לאחיו, האיחוד המשפחתי והתיישבות בני יעקב במצרים, העלילה מניחה לזמן לסיפור משפחת יעקב ופונה לכיוון אחר ומפתיע - היא מספרת לנו על גורלו הקשה של העם המצרי בשנות הרעב. איתרע מזלה של הפרשה הזו להופיע לאחר שוך ההתרגשות הגדולה מסיפור התגלות יוסף, דרמה שלעצמתה אין אח ורע בתורה, למי נשאר כח לעקוב אחרי משא ומתן שנשמע כלכלי-טכני העוסק בגורלו של עם אחר? בדבריי הבאים אעסוק בפרשה זו.   הדרישה לתשלום עבור
בסיפורי יוסף מופיעים שלשה צמדי-חלומות:  שני חלומותיו של יוסף, חלומות שר המשקים והאופים וחלומות פרעה. בצד הקסם האופף את החלומות, ניצבת גם תהִיה על הזיקה והיחסים ביניהם, ועל פתרונם – פשרם.   את חלומות שרי פרעה, פותר יוסף במהירות, והמציאות מאשרת את פתרונו. המספר יוצר אצלנו את התחושה שאכן יוסף יודע לפתור חלומות. כך גם בצמד החלומות השלישי – חלומותיו של פרעה. יוסף מפרשם כהלכה, והמציאות מוכיחה שפירש נכון. יוסף אינו מציג עצמו כפותר חלומות.
  פרק הפתיחה של פרשת וישב (בראשית לז) מפגיש אותנו עם המורכבות הגדולה של חיי המשפחה וסיבוכיה. מתחים שונים נחשפים כמו גם הקיצוניות הנוראה שאליה יכולה להתדרדר מערכת יחסים בין אחים. כבר בפתיחת הסיפור (לז, ג-ד) הכתוב כורך את שנאת האחים ליוסף באהבת האב: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. מן הניסוח
אחרי שהאנשים-מלאכים סיימו את המפגש עם אברהם, הם פונים ללכת לסדום: 'וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם' (בראשית יח, טז). הכתוב קושר בין הביקור בבית אברהם לביקור בסדום וה'השקפה' שלהם רומזת להשקפתו של אברהם על סדום החרבה (להלן יט, כז-כח) ולאשר יִקרה בהמשך.  במקביל פונה ה' לאברהם (שם, יז-כא): 'וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ … וַיֹּאמֶר ה'
א.  וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: ב.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה'  מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי: ג.  וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: ד.  וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ: ה.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי
פרקי הפתיחה של ספר בראשית עוסקים בראשית, בהתחלה, הם מתארים באופנים שונים את בריאת העולם. במובנים רבים, נכון לומר שפרקים אלה הם מעין פתיחה והקדמה לתורה ולחיים בעולם. הם מספרים על היווצרות העולם שבו אנו חיים ובהמשך ישתלשל הסיפור ויפרט את תולדות העמים בכלל ותולדות עם ישראל יחד עם העמים הקרובים לו –בפרט. פסוקי הפתיחה מאירים תובנה מיוחדת: בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱ-לֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹקִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי
בשבת שעברה קראנו את אחד מן הסיפורים המזעזעים שבתורה – מות נדב ואביהוא. סיפור של מוות נוראי, סיפור של שכול – אך לפחות סיפור, בתוך ספר שרובו חוקי קרבנות וטומאה. ממש מתבקש לדלג עכשיו לפרשת "אחרי מות", לקרוא לפחות את נספחו של הסיפור. אך לא, במקום להמשיך בסיפור מטילה אותנו התורה, עוד בסוף הפרשה הקודמת, אל פרשות שלמות שחגות סביב טומאה וטהרה. פרשתנו בפרט מוקדשת לדיני טומאת יולדת וטומאת הצרעת. ועוד פעם תמה בן־זמננו לעצמו
ספר ויקרא, תורת הכהנים, ממשיך את המסופר בספר שמות ועולה מדרגה. בספר שמות תוארה בפירוט מלאכת המשכן והוא מסתיים עם הקמת המשכן, שתכליתה שכינת כבוד ה' בתוך עם ישראל; כך, פסוקי הסיום של ספר שמות מתארים כיצד "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד). ספר ויקרא פותח בפירוט תורת הקרבנות, ואחריה הוא מתאר את תהליך הקדשת הכהנים לעבודתם. תכליתה של עבודת הקרבנות של הכהנים במשכן היא לקיים את מערכת
  מה תורם לנו הפרק הראשון של המגילה? מבחינת העלילה, די היה בציון העובדה כי אחשוורוש מחפש לו מלכה חדשה. התשובה טמונה ודאי במושג אקספוזיציה: לפני הסיפור עצמו, כדאי שהקורא יכיר את דמותו של אחשוורוש ויתרשם מהאווירה הרוחשת בארמונו ומלכותו. מעבר לחשיבות המשתאות בעולמה של המגילה, מה הוא איפה הרושם העיקרי שרוצה פרק א להעביר אלינו דרך סיפור סילוקה של ושתי? פרק ראשון מקפיד לציין שרשrת פקידות מסועפת למדי, מרובת שמות ותפקידים (חלקם חופפים): "שרים",