לידת משה, גדול הנביאים ומנהיגם של ישראל, מתוארת בפרשתנו במילים הבאות: 'ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים' (שמות ב ב). על הפסוק הזה מובאת בספר ילקוט ראובני[1] דרשה מוזרה ומפתיעה בשם המקובל ר' מנחם ציוני בן המאה הי"ד:

'ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו', סוד כמוס ומופלא, כי משה רבנו עליו השלום נברא בצלם דמות

פרשת ויגש מביאה לשיאה את דרמת יוסף ואחיו. בפתח הפרשה מתנצח יהודה עם יוסף בדרישה שישחרר את בנימין, וישלח אותם לדרכם. לאחר נאומו חוצב הלהבות המתאר בפרטים את כל תולדות המשפחה וכאביה, לא יכול יוסף להתאפק עוד, הוא משלח כל איש מעליו ומתגלה אל אחיו כיוסף, אחיהם האבוד. אותי מעניינים דווקא הדברים הבאים מיד לאחר מכן, הקורים אחרי ההתרגשות הגדולה, וזה האופן שבו מתארגנים

פרק הפתיחה של פרשת וישב (בראשית לז) מפגיש אותנו עם המורכבות הגדולה של חיי המשפחה וסיבוכיה. נחשפים כאן מתחים שונים במערכות יחסים בין האחים והקיצוניות הנוראה שאליה יכולה להתדרדר מערכת יחסים קשה כזו. כבר בפתיחת הסיפור (לז, ג-ד) הכתוב כורך את שנאת האחים ליוסף באהבת האב:

וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:

מן

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י).

יציאה זו של יעקב מתוארת בנביא במילים אלה: "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם" (הושע יב, יג). ניתן להצביע על שלושה הבדלים בין לשון המקרא לבין לשון הנביא: א. התורה קוראת למעשה יעקב יציאה, ואילו הנביא קורא לו בריחה. ב. התורה מציינת את המקום שממנו יצא יעקב, ואילו הנביא מתעלם ממנו. ג. התורה קוראת למקום שאליו הלך יעקב 'חרן', ואילו הנביא מכנהו 'שדה ארם'. ונראה, לכאורה, שבכל שלוש

"בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים, כיתים, וחבורות, חבורות, מהם אומרים: "אל ייברא"! ומהם אומרים: "ייברא"! אמת אומר על יברא שכולו שקרים, חסד אומר: "ייברא – שהוא גומל חסדים."  (בראשית רבה, פרשה ה')

פרשתנו מעלה ביתר שאת את שאלת מקומם של האמת והשקר בהתגבשות האומה. יעקב אבינו מרמה את יצחק אביו וגונב ממנו את הברכות המכוננות את השפע הגשמי שבו הוא צפוי להתברך בהמשך. כיצד יתכן כי ברכת האומה תתבסס

הבדל גדול ישנו בין שני הפסוקים הפותחים את פרשת רכישת מערת המכפלה להמשכה. בפסוקים הראשונים מופיע השם 'שרה' ארבע פעמים:

(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. (ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

אך מיד לאחר מכן, כמעט לאורך כל פרשת המשא ומתן של אברהם עם בני חת על רכישת