פרשת ויצא

גלות יעקב וגלות העם/ הרב מרדכי סבתו

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י).

יציאה זו של יעקב מתוארת בנביא במילים אלה:

"וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם" (הושע יב, יג).

ניתן להצביע על שלושה הבדלים בין לשון המקרא לבין לשון הנביא:

א. התורה קוראת למעשה יעקב יציאה, ואילו הנביא קורא לו בריחה.

ב. התורה מציינת את המקום שממנו יצא יעקב, ואילו הנביא מתעלם ממנו.

ג. התורה קוראת למקום שאליו הלך יעקב 'חרן', ואילו הנביא מכנהו 'שדה ארם'.

ונראה, לכאורה, שבכל שלוש הנקודות הללו הדין עם הנביא. א. יעקב אינו יוצא אלא בורח, שהרי כך אמרה לו אמו לפני כן "וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה" (בראשית כז, מג). ב. יעקב לא יצא רק מבאר שבע אלא ברח מארץ כנען כולה, ומה מקום לציין בייחוד את מקום היציאה? ג. המקום שאליו הולך יעקב נזכר בסוף הפרשה הקודמת בשם 'פדן ארם "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (בראשית כח, ז).

אברהם, יעקב והקשר אל הארץ

נראה שניתן ליישב את כל השאלות האלה אם נשים לבנו לכך שפסוק זה מכוון במילותיו כנגד פסוק אחר. בתחילת פרשת לך לך כאשר אברהם עולה לראשונה לארץ נאמר:

"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'… וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן" (בראשית יב, ד).

הרי לנו כאן גם לשון יציאה, גם לשון הליכה וגם אזכור חרן. הכתוב בראש פרשת ויצא מבקש, אפוא, לרמוז לנו שהליכתו של יעקב הפוכה מהליכתו של אברהם. אברהם יוצא מחרן והולך לארץ כנען, ואילו יעקב יוצא מארץ כנען והולך לחרן.

השוואה ניגודית זו תבאר לנו גם את טעם אזכור המקום 'באר שבע' בכתוב שבפרשתנו. אברהם יצא מחרן ובא לארץ כנען. בארץ כנען הלך אברהם מתחנה לתחנה עד שהגיע לתחנתו האחרונה היא באר שבע (בראשית כב, יט). לימים עתידה באר שבע לסמן את גבולה הדרומי של הארץ הנושבת (מל"א ה, ה; ועוד הרבה). כל הליכותיו של אברהם מסמלות את החזקתו בארץ כדברי ה' אליו "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג, יז). בניגוד לאברהם, יעקב יוצא מהנקודה האחרונה שאליה הגיע אברהם, היא באר שבע, והולך חזרה לחרן – היא נקודת המוצא של אברהם.

נראה, לכאורה, שיעקב מבטל את מעשי אברהם – שהרי הוא חוזר חזרה אל נקודת המוצא. אלא שדבר זה ודאי שאיננו מתקבל על הדעת. את משמעותה של הקבלה ניגודית זו יש לבאר מתוך הבנת תפקידיהם של האבות. אמרו חכמים 'מעשי אבות סימן לבנים'. האבות במעשיהם מכינים את הדרך לבניהם, היינו לעם ישראל. אברהם הכין לבניו את הדרך לכיבוש הארץ בפעם הראשונה. אברהם הולך לראשונה לארץ מחרן ומתקדם בה שלב אחר שלב. מכוחו עתידים ישראל להיכנס לארץ בזמן יהושע ולכבשה. ואכן, כמה וכמה ביטויי לשון האופייניים למסעו של אברהם חוזרים בסיפור כיבוש הארץ בספר יהושע.

אלא שהקב"ה יודע שעתידים ישראל לגלות מהארץ. האבות צריכים, אפוא, להכין לבניהם גם את האפשרות לחזור לארץ מכל גלות. כוח זה ניתן לישראל על ידי יעקב. יעקב יוצא מבאר שבע והולך חרנה ובכך חוזר, לכאורה, לנקודת המוצא. אלא שיעקב יוצא עם הבטחה מאת ה' שהליכתו היא על מנת לחזור:

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כח, טו).

יעקב איננו בבחינת יורד אלא בבחינת גולה היודע שארצו היא ארץ כנען, ודעתו לשוב אליה. ישיבתו של יעקב בחרן שונה בתכלית מישיבתו של אברהם בחרן. אברהם ישב בחרן כאזרח בארץ מולדתו, יעקב נמצא בחרן כגר בארץ נוכרייה, עם הבטחת שמירה מאת ה' ועם הבטחה להשיבו לארץ.

נראה שזו גם הסיבה לכך שביציאתו רואה יעקב בחלומו מלאכים:

"וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח, יב)

וגם בחזרתו לארץ פוגש יעקב מלאכים:

"וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים" (בראשית לב, ב).

לקיים מה שנאמר:

"כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא, יא).

נמצאת גלותו של יעקב מוקפת מלאכים לשמרו בתחילתה ובסופה.

פרשת ויצא היא, אפוא, פרשת הגלות. וכבר הצביעו המפרשים על העובדה שפרשת ויצא היא אחת משתי הפרשיות היחידות בתורה שאין בה הפסקה כלל, לא פרשה פתוחה ולא פרשה סתומה. בכך ניתן לראות רמז לכך שיעקב אינו מסיח דעתו, בכל עשרים השנה שישב בחרן, מן הארץ ודעתו תמיד הייתה לשוב אליה.

ידוע העיקרון ההלכתי שכאשר אדם מתייאש מחפץ פוקעת בעלותו ממנו. אבל כאשר דעתו של האדם היא על החפץ – לעולם אין פוקעת בעלותו ממנו. כל אומה ולשון שגלו – לאחר זמן השתקעו במקום גלותם ושכחו את מקום מוצאם. עם ישראל, גם בהיותו בגלות, הייתה דעתו תמיד לשוב לארצו, משום כך לא פקעה בעלותו עליה.

אמור מעתה, מעשיו של יעקב אינם בבחינת ביטול עלייתו של אברהם אלא אדרבא העמקתה יותר. אברהם רק מבטיח לעם את יכולתו לעלות לארץ, אבל יעקב מבטיח לעם את קישורו המוחלט לארץ, גם אם נגזר עליו לצאת ממנה, ואת חזרתו אליה מכל מצב.

*

על הקשר בין גלות יעקב לגלות העם עמדו חכמים במדרש:

וכי מאחר שברכו הקדוש ברוך הוא, אביו למה חזר וברכו, שנאמר 'וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ' (בראשית כח, א)? אלא שראה יצחק ברוח הקודש שעתידין בניו להגלות לבין האומות, אמר לו בא ואברכך ברכות של גליות שיחזור עליך הקדוש ברוך הוא ויקבצך מבין הגליות. (ב"ר עה, ח)

רמז ברור לקשר שבין גלות יעקב לגלות העם יש למצוא בעובדה שהתורה משתמשת בלשונות דומים בתיאור יציאת יעקב מעבדות לבן ויציאת ישראל מעבדות מצרים. על יעקב נאמר: "וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב" (בראשית לא, כב), וכן נאמר ביציאת מצרים: "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם" (שמות יד, ה). כאן נאמר: "וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו" (בראשית לא, כג) ושם נאמר: "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ… וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יד, ז-ח). כנגד דברי יעקב: "לוּלֵי אֱ-לֹהֵי אָבִי אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי, כִּי עַתָּה רֵיקָםשִׁלַּחְתָּנִי" (בראשית לא, מב), אומרת התורה לישראל: "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם" (שמות ג, כא). ללמדנו שגלותו של יעקב היא מעין גלות העם.

למדנו מכאן שגם הבטחת ה' ליעקב שיהיה עמו, ישמרהו בכל אשר ילך, וישיבהו אל האדמה הזאת, לא ליעקב בלבד נאמרה אלא לאומה כולה. כאן מבטיח ה' את האומה שיהיה עמה, ישמרהָ בכל אשר תלך וישיבהָ אל האדמה הזאת.

*

את הפסוקים בסוף מזמור 'ישב בסתר עליון' (תהלים צא) דרשו חכמים על יעקב בעת יציאתו לחרן. כאשר חכמים דורשים פסוקים על יעקב הם מתכוונים בעצם לעם ישראל כולו. כך אמרו חכמים:

אביו אמר לו: "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ"

אמו אמרה לו: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ"

שכינה אמרה לו: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי". (סנהדרין קג)

                                                                         

 לתגובות: הרב מרדכי סבתו sabatomr@neto.net.il 

*המאמר לקוח מתוך ספרו החדש של הרב מרדכי סבתו, "פתח דבריך", אוסף דרשות לפרשות השבוע ולמועדים.

ניתן לרכוש הספר אצל המחבר.

השארת תגובה