פרשת חיי שרה

על ריבוי ואחדות באישיות, בעקבות פרשת 'חיי שרה' / הרב ברוך קהת

הבדל גדול ישנו בין שני הפסוקים הפותחים את פרשת רכישת מערת המכפלה להמשכה. בפסוקים הראשונים מופיע השם 'שרה' ארבע פעמים:

(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. (ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

אך מיד לאחר מכן, כמעט לאורך כל פרשת המשא ומתן של אברהם עם בני חת על רכישת אחוזת קבר עבור שרה, אין שמה הפרטי מוזכר והיא מכונה 'מת' 'מתו' 'מתך'. הנה ארבעה פסוקים כדוגמא:

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר. (ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. (ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ.

 

מה פשרו של ההבדל?

בשני הפסוקים הראשונים מופיעה שרה כאישיות חיה – אשתו של אברהם. במקביל, אברהם מוצג כאיש משפחה וכבעל אוהב המבכה את מותה של אשתו.

אך בהמשך אותה פרשה אברהם מחליף דמות. בפסוקי המשא ומתן מול אנשי חת, אברהם מוצג כאבי האומה הישראלית שיצא מארצו אל ארץ כנען כדי שזרעו יירש אותה ובה יחיה כעם ה'. הגשמת הייעוד הזה מתחילה במעשה קניית המערה וקבורת שרה בה. שכן באמצעות רכישת הקרקע לשם קבורת שרה הופך אברהם מ'גר ותושב' שאנשי הארץ אינם רואים בו אזרח אלא לכל היותר 'נשיא אלוהים', איש רוח מרומם מעם, לבעל אחוזת עולם בארץ (שכן אחוזת קבר אין מפנים או מוכרים). לצורך זה נדרש אברהם למשא ומתן מתוחכם שבסופו הוא משיג את מטרתו. במסגרתו של משא ומתן זה, שרה אינה אלא 'מתו' של אברהם שמוטל עליו לקברו. רק בסופה של הפרשה כשהשדה והמערה נרכשו, חוזר אברהם לדמותו הקודמת – בעלה של שרה הקובר את אשת נעוריו באותה מערה:

(יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

מצב דומה של חילוף באופן הצגתה של דמות, אנו פוגשים גם בחלקה השני של פרשת 'חיי שרה'. בסיפור מציאת אישה ליצחק, דמותו של עבד אברהם הנשלח לשם כך לחרן מוצגת בשני אופנים. בחלקו הראשון של הסיפור כשאברהם מטיל עליו את השליחות הוא מכונה 'עבד', אולם בהמשך הסיפור כשהוא ניצב על עין המים ורואה את פעולותיה של רבקה, הוא מוצג כאיש נכבד ומכונה 'האיש'. ושוב, לאחר שהוא מגיע אל בית בתואל הוא מזדהה כ'עבד אברהם'. מדוע הופך עבד אברהם ל'איש'? הסיבה היא שעריכת המבחן לרבקה על עין המים מחייבת את עבד אברהם להידמות ל'איש' – לאדם עצמאי ולא לעבד – שכן כדי שהמבחן יהיה אמיתי אַל לרבקה לדעת שהאדם העומד לפניה פועל בשירותו של אברהם המבקש למצוא כלה לבנו.  בשונה מהסיפור הראשון שבו אברהם ממלא שני תפקידים, אישהּ של שרה ואבי האומה הישראלית, בסיפור זה ממלא עבד אברהם תפקיד אחד לאורך הסיפור כולו – שליחו של אברהם. אלא שתפקידו זה מחייבו כאמור להידמות ל'איש' מה שמאפשר לו לערוך את המבחן לרבקה.

*

כל אדם חי את חייו במישורים שונים, ואין דמותו זהה בכל המישורים. אין דמותו כאיש משפחה כדמותו כאיש חברה וכבעל מקצוע. אם מורה הוא, התנהגותו עם תלמידיו אינה דומה להתנהגותו בקרב חבריו או משפחתו, וכך גם אם הוא שוטר או מנהיג או בעל כל תפקיד אחר. אין בכך פגם או העמדת פנים, שכן כל הקשר מחייב הופעה אחרת של דמותו.

בכך הולך האדם בדרך בוראו, ובהקשר זה נביא מדברי פסיקתא דרב כהנא (פסקה יב) על הפסוק בעשרת הדברות 'אנכי ה' אלקיך':

"לפי שנראה להן הקב"ה בים כגיבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תנאה, ונראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה, נראה להם בימי שלמה בחור, אמר להן הקב"ה לא בשביל שאתם רואים אותי בדמויות הרבה, אלא אני הוא שבים, אני הוא שבסיני – אנכי ה' אלקיך.

א"ר חייא ברבא לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר היה נראה להם. נראה להם בים כגיבור עשה מלחמותיהם של ישראל. נראה בסיני כסופר שהוא מלמד תורה ועומד ביראה. נראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכך נאה לתורה להיות יוצאה מפי זקנים. נראה להם בחור בימי שלמה, לפי מעשיהם של דור."

 

לעיתים מוטל על אדם תפקיד שבו הוא נדרש ללבוש מסכות ולהידמות למי שאינו מתאים לדמותו, ואז הריהו כעבד אברהם בבואו לחרן. האם לבישת המסכות מעידה בהכרח על חוסר אותנטיות? לאו דווקא. כדי להכיל את הדמויות השונות ולא להיות זייפן בהם אלא להיות אותנטי בהתאם להופעה הנדרשת ממנו, נדרשים מהאדם כנות וחיבור אמתי עם עצמו, שהם המאפשרים לו להתאים הופעה אמתית שלו במצבים השונים. כפי שאמר המדרש ביחס לקב"ה שכל הדמויות הללו מייצגות ה' אחד, כן נדרש מהאדם לא לחיות בפיצול אישיות אלא לאחד באישיותו את הדמויות שהוא נדרש לייצג. האיחוד נעשה במטרת העל ובמקום המרכזי שבו אנו רוצים להימצא בעולם הזה. המוקד המרכזי שבו נמצאת הנפש של כל אחד מאתנו הוא המשפיע על ההופעות השונות של הנפש במישורים השונים שבהם היא מתפקדת ומתגלה, ובמוקד זה על האדם לשים את הדגש בעבודתו הנפשית שתשפיע על כלל התנהלותו.

השארת תגובה