פרשת לך לך

כוחה של הגר/ הרב שמעון דויטש

א.  וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: ב.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה'  מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי: ג.  וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: ד.  וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ: ה.  וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: ו.  וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ: ז.  וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה'  עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: ח.  וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: ט.  וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ: י.  וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה'  הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: יא.  וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ: יב.  וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן: יג.  וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי:     (בראשית ט"ז, א-יג)

בפרשיה קצרה זו אנו חוזרים ומתוודעים אל משמעותה הקשה של העקרות בבית אברהם. עדיין מהדהדת באוזנינו קריאתו-זעקתו אל ה': 'ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אֹתי' (לעיל טו, ג), וההבטחה שבאה מייד אחריה: 'ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך' (שם, ה), וכבר אנו נפגשים בתגובת שרה. נראה שאין היא יכולה לעמוד עוד בציפייתו הגדולה לילדים והיא מציעה לו את הגר שפחתה, 'אולי אבנה ממנה' (טז, ב).

אך למרות העובדה ששרי עצמה נותנת את הגר שפחתה 'לאברהם … לאישה' (ג), היא מתמלאת כעס ועלבון כשמתברר שהגר הרה לאברהם. היא חשה שהגר מתנשאת עליה 'ותקל גברתה בעינה' (ד), ואולי גם חוששת למעמדה. היא שׂחה את כאבה לאברהם והוא מחזיר ִאת השליטה לידי שרה, 'הנה שפחתך בידך, עשי לה כטוב בעיניך' (ו). שרי מענה את הגר ובמצב שנוצר, כנראה שזו אינה יכולה לחזור אל אברהם ולבקש את הגנתו. 'ותענה שרי ותברח מפניה' (ו). אל מול תגובתה הקשה והמיידית של שרי, מגיבה גם הגר בצעד חד וקיצוני, היא בורחת.

קשה לעמוד במקומו של אדם מעונה. קשה להבין את תחושות לבו ואת מה שחולף במוחו. וכבר לימדנו המשורר בתהלים (לד, יט): 'קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע'. בתיאור הדברים בפרשייתנו ניתן למצוא מימוש מפתיע של קירבה זו.

מיד אחרי שהגר בורחת מספר הכתוב שמלאך ה' מוצא אותה על עין המים ומשוחח איתה. בעקבות תשובתה: 'מפני שרי גברתי אנכי בֹרחת' (ח), אומר לה המלאך כמה וכמה דברים. חז"ל ורש"י בעקבותיהם שמו לב לסגנון מיוחד בו מופיעים דברי המלאך. כל משפט ומשפט שהוא אומר לה פותח במילים: 'ויאמר לה מלאך" (ט, י, יא). בפשטות נראה שסגנון זה בא לבטא ולהמחיש את האמירות השונות הכלולות בדברי המלאך: לשוב אל גברתה, ברכה על ריבוי זרעה, ובשורת-ברכת ההריון. אך חז"ל (בראשית רבה מה, ז) ורש"י (לפסוק ט כאן) בעקבותיהם ראו כאן משהו נוסף: 'על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה'. ניתן להבין את הדברים כהעצמה של ההבנה הפשוטה שהזכרנו: אמירות שונות בעלות תוכן מהותי מובחן עומדות כל אחת בפני עצמה – מלאך שונה מביע כל אחת ואחת מהן.

אולם נראה שחז"ל בדבריהם אלה העמידו את הגר במקום מיוחד. שני סיפורי התגלות שבהם מלאכים משוחחים עם הגר, מזכירים לנו את המפגש של אברהם עם המלאכים. 'וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו' (יח, ב). ורש"י שם בעקבות חז"ל כתב: 'אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות'. ההבחנה בין האמירות השונות של המלאך להגר מעמידה אותה במקום מקביל לאברהם! הגר, על פי זה, היא אשת מעלה שהקב"ה שם עליה את עינו, מאזין לקריאותיה ומשגיח עליה.

מבין ארבע האמהות מצינו רק אצל רבקה שיח של ממש עם מלאך: 'ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר' (כה, כג). שרה אמנם 'שמעת פתח האהל' אך המלאכים אינם משוחחים איתה באופן ישיר. כך גם לא עם רחל ולאה ובודאי שלא עם זלפה ובלהה שפחותיהן. אל מול כל אלה בולטת דמותה של הגר.

*

 

ועדיין יש לתהות מדוע, ובמה זכתה הגר להתגלויות רבות אלה (את המלאך השני, בפשט, היא תפגוש כאשר תגורש עם בנה ישמעאל). אני מבקש להציע לכך תשובה.

שתי שאלות שואל אותה המלאך (ח): 'הגר שפחת שרי אי מזה באת? ואנה תלכי?' אך היא עונה רק לשאלה הראשונה: 'מפני שרי גברתי אנכי ברחת'.

נראה שהגר אינה יודעת לאן היא הולכת. יש מצבים שבהם האדם נתון במצוקה קשה ואין הוא רואה אופק של פתרון. אך לפעמים, בעיתות קשות במיוחד עליו להכריע – 'כאן לא אוכל להשאר!' הוא מבין שעליו לצעוד קדימה לקראת פתרון חדש שאינו ידוע לו ולשם כך הוא מוכרח להרפות מהאחיזה בקיים. כוח זה, של נטישת המוכר, והליכה לדרך חדשה ולא ידועה, אינו כוח פשוט. רוב האנשים יבחרו להיצמד למוכר להם, גם אם קשה הוא. כוח זה הוא כוחה  של הגר, הוא ועל אף הבעייתיות המוכרת של אישיותה, הוא שמביא אותה אל ההתגלות ואל מעמדה הייחודי. אולי אף זכתה מכוחו להיות אישה לאברהם, האיש שידע לנטוש את העבר, וללכת לדרך לא מוכרת, חדשה, בצו אלוהיו.

לתגובות: הרב שמעון דויטש  sydeutsch@gmail.com

השארת תגובה