פרשת מקץ

'והנה חלום' – תרומתם של חלומות פרעה לפשר חלומות יוסף/ הרב שמעון דויטש

בסיפורי יוסף מופיעים שלשה צמדי-חלומות:  שני חלומותיו של יוסף, חלומות שר המשקים והאופים וחלומות פרעה. בצד הקסם האופף את החלומות, ניצבת גם תהִיה על הזיקה והיחסים ביניהם, ועל פתרונם – פשרם.

 

את חלומות שרי פרעה, פותר יוסף במהירות, והמציאות מאשרת את פתרונו. המספר יוצר אצלנו את התחושה שאכן יוסף יודע לפתור חלומות. כך גם בצמד החלומות השלישי – חלומותיו של פרעה. יוסף מפרשם כהלכה, והמציאות מוכיחה שפירש נכון.

יוסף אינו מציג עצמו כפותר חלומות. הוא רואה את פניהם הזועפים והרעים של שרי פרעה ומציע להם לספר לו את חלומם, והפתרון, לדבריו, הוא בידי האלוקים – 'הלא לאלקים פתרונים, ספרו נא לי' (בראשית מ, ח). גם אל מול פרעה ניצב יוסף בעמדת ענווה ואומר: 'בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה' (מא, טז). עמדה זו של יוסף מאפשרת לו להתבונן בחלום ולהציע פשר מושכל, פשר שנולד מתוך פרספקטיבה ומחשבה ולא מתוך מעורבות אמוציונלית.

 

על רקע כל זה, תמוה שצמד החלומות הראשון, חלומותיו של יוסף עצמו, אינם מתפרשים על ידי יוסף. אמנם נראה לנו הקוראים שאין צורך בפירוש והדברים ברורים. הרי האחים שונאים את יוסף על חלומותיו, להבנתם, יוסף רואה עצמו כאח הנבחר, השליט והמושל, המצפה שהם ישתחוו לו ויהיו כפופים אליו. כך פירש גם יעקב – לפי הבנתו השמש והירח מקבילים אליו ואל רחל אֶם יוסף, ואחד עשר הכוכבים הם האחים. אנו הקוראים נמשכים אחר פתרונם של בני המשפחה ונוטים לקבלו. אך עם זאת, פתרונם של האחים ושל יעקב מופיע במשתמע ובקצרה ולא כפירוש מסודר ושיטתי – כדרך שבא פשרם של החלומות בהמשך.

 

כדאי לשים לב לכך שלפי פשוטו של החלום השני, השמש והירח והכוכבים – גרמי השמים, הם הם המשתחווים ליוסף. כבר חז"ל (בראשית רבה פד, ט) הצביעו על כך שחלום השמש והירח והכוכבים מקבל משמעות אחרת. השמש והירח, אכן סרים למרותו של 'נינו' הגדול של יוסף – יהושע בן נון ממטה אפרים, המצווה על השמש להישאר בגלגל הרקיע ועל הירח להמתין ולא להביא עימו את הלילה – 'שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון' (יהושע י, יב). אכן הם משתחווים ליוסף!

 

גם החלום הראשון על האלומות המשתחוות ליוסף, מבטא שייכות לעולם הגדול, לטבע. ניתן אמנם לקרוא את החלום כאמירה מעודנת לאחים – לא אתם עצמכם משתחווים לי אלא אלומותיכם. אך נכון בעיניי לראות כאן אמירה ברובד אחר. בעוד האחים ואף יעקב מבינים את דמותו של יוסף בהקשר המשפחתי המצומצם ועל רקע המתחים במשפחה ומתוך כך הם גם מפרשים את חלומותיו, הרי שיוסף נמצא במקום אחר, הוא חולם על העולם הרחב והגדול, על הטבע והיקום.[1] הוא חולם על מצב שבו בתחילה התבואה-הארץ משתחווית לו ואחר כך הוא מפליג גם לשמים. הוא נמשך למחוזות גדולים, רחבים וגבוהים יותר. הוא מבין שכוחותיו חורגים מן המסגרת האישית והמשפחתית הצרה.

 

מאלף לחשוב על המשמעויות הקשות הגלומות כאן. האדם נתון במעגל המצומצם שלו ושל משפחתו. היכולת להפליג משם למקום אחר היא דבר מסובך ולא פעם גם כאוב מאוד. היציאה ממעגל אחד אל מעגלים אחרים ורחבים יותר, כרוכה לא פעם בקשיים מבחוץ ומבפנים. המעגל הצר שבו הוא חי אינו מכיר בפוטנציאל הגלום בו והוא חווה את החלומות על פריצה החוצה כבגידה וכיהירות.

 

בתווך נתון יוסף – הנסיך שחולם על עתיד קסום ומופלג. ויש לשים לב: החולם הגדול, אינו נתון במאבק עם האנשים הסובבים אותו, הוא אינו במשא ומתן עימם. להיפך, הוא חווה אותם באינטימיות כבני משפחתו וכחלק מסיפורו. מבחינת תודעתו, הוא אינו מתנשא עליהם, אך בעוד רגליו מוצבות ארצה ביניהם, עיניו ולבו נשואים לגבהי מרום, אל השמש והכוכבים. וכמו שקורה לא פעם, מבטו החולמני של בעל החלומות נתפס אצל זולתו כנתק וכהתנשאות.

 

יוסף החולם אינו מרשה לעצמו לפתור את חלומות עצמו בעצמו, בחטף ובאופן מקומי ופשטני. הוא מוכן לצעוד בדרך ארוכה ולא ידועה מראש, ומבחינה זו חלומותיו אינם נבואה אלא גילוי של אופקים אפשריים ופוטנציאל גלום ונסתר שפענוחו צפוּן בעתיד.

 

*

 

פרשת מקץ פותחת בְּסוף ובסיום – 'מקץ שנתים ימים' (בראשית מא, א). הפרשה הקודמת הסתיימה בכאב ובאכזבה – 'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו'. יחד עם יוסף פותר החלומות, ציפינו אנו הקוראים המעורבים והמזדהים [עם הסיפור ועם יוסף] לקפיצת מדרגה ולעלייה מן הבור. אך כבר למדנו ש'לכל זמן ועת לכל חפץ' וטרם הגיעה השעה – שעתו של יוסף לעלות.[2] עלינו ועליו להמתין בסבלנות לשעה ולמועד הנכון. ובינתיים המציאות מתנהלת לה בעצלתיים, יוסף יושב בבור, שערו מתארך, זקנו גדל, ואולי הוא אף כוסס את ציפורניו במתח. מה ילד יום ולאן יגיע? הוא הזדהה עם שר המשקים ועם פשר החלום שטווה עבורו – הוא ראה את עצמו בתוך חלום הגפן והשריגים וציפה שכשם שנשאו את ראשו של שר המשקים כך ינשא גם הוא מבית הבור והשבי – אך לאן והיכן? ואז הקיץ הקץ! וכדברי הפסוק באיוב (כח, ג) המובא במדרשים כאן:[3] 'קץ שם לחֹשך'! וכשמגיע הקץ גם השליט הגדול מתעורר בבהלה ורוחו נפעמת, 'וייקץ פרעה' (מא, ד)!

 

כאן נוצרה ההזדמנות שבה שר המשקים מציע להביא את יוסף כמענה בהול לחרדתו של המלך פרעה ולא רק כניסיון לפרוטקציה מקומית מכוח תפקידו וקשריו כשר. ובהגיע הקץ, מגיעה גם שעתו הגדולה של יוסף והוא מבין שזו העת לממש את חלומותיו, לשלוט בתבואה ובעולם – התבואה, השמש והירח משתחווים לו. הוא הופך להיות השליט הגדול וה'מֹשל[4] בכל ארץ מצרים' (בראשית מה, כו).

בפתרון חלום פרעה מממש יוסף את חלומותיו שלו – חלום האלומות שלו, מאיר את חלום השיבולים של פרעה – 'חלום אחד הוא' (שם מא, כו). יוסף מסתכל כאן על המציאות ועל פרעה ומצרים במבט של שמש וירח, במבט של שליט ומושל והוא מבין שיש לו את הכוח לפרש את המציאות ואת החלום של המלך הגדול ואת סיפורה של האימפריה המצרית במבט רענן ואף לעצב אותה מחדש, מתוך פרספקטיבה של נסיך-מושל, חולם וכשרוני המבורך במתת א-ל.

*

למדונו חכמים ש'כל החלומות הולכים אחר הפה'.[5] אף שבהצעת הדברים לעיל נתפרשו חלומותיו של יוסף בכיוון הכללי והאוניברסאלי, נראה שהכתוב נותן מקום גם לפרשנותם של האחים ושל יעקב, אך לעניות דעתי זהו הפירוש המשני ולא העיקרי. אכן במצרים האחים נופלים ומשתחווים לפני יוסף: 'ויביאו לו את המנחה … וישתחוו לו ארצה' (בראשית מג, כו); 'ויאמרו שלום לעבדך לאבינו … ויקדו וישתחו' (שם, כח); 'ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף … ויפלו לפניו ארצה' (מד, יד). לא זו אף זו, ממש בפסוקים האחרונים של הספר, אחרי פטירת יעקב, הם שוב נופלים לפניו: 'וילכו גם אחיו ויפלו לפניו' (שם נ, יח).  אף יעקב משתחווה ליוסף 'וישתחו ישראל על ראש המִטה' (בראשית מז, לא) ובכך הוא מממש את הפתרון שנתן הוא עצמו לחלומות יוסף.[6] אך זהו מימוש של פירושם שלהם, 'בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו'.[7] יוסף עצמו לא כיוון לכך ולא בזה היה עיסוקו. יוסף – עיניו למרום.

 

[1] נראה שלא בכדי, 'אביו שמר את הדבר' (לז, יא). הוא חש שיותר ממה שנתפרש על ידו וע"י האחים, יש כאן בחלומותיו וכשהכתוב מספר על כך, הוא פותח בפנינו כיוון של פתרון ברובד שונה לחלוטין.

[2] וראו נקודת מבט שונה בעניין, בבראשית רבה, פרשה פט, ג: אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים (תהלים מ, ה). ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים.

[3] ראו למשל בבראשית רבה, פרשה פט, א: דבר אחר, קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום.

[4] כהמשך מועצם לתמיהתם המרירה של האחים (בראשית לז, ח): 'המלֹך תמלֹך עלינו אם משול תמשֹל בנו'. לא על האחים הוא מושל, אלא על המעצמה הגדולה בתבל!

[5] תלמוד בבלי, ברכות נה ע"ב.

[6] מעניין שבברכת יעקב ליהודה נאמר: 'יהודה, אתה יודוך אחיך … ישתחוו לך בני אביך' (מט, ח). [ויש להשוות זאת גם לברכת יצחק ליעקב: 'הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך' (כז, כט).

[7] קריאה זו שונה מדבריהם של רש"י ורמב"ן על כך שיוסף ראה את חלומותיו מתגשמים או רצה לממש אותם. ראו בפירושם ל'ויזכר יוסף את החלֹמות אשר חלם להם' (בראשית מב, ט).  ואכמ"ל.

השארת תגובה