פרשת שמות

האם נולד משה רבנו בדמות אישה? /שי עקביא ווזנר

לידת משה, גדול הנביאים ומנהיגם של ישראל, מתוארת בפרשתנו במילים הבאות: 'ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים' (שמות ב ב). על הפסוק הזה מובאת בספר ילקוט ראובני[1] דרשה מוזרה ומפתיעה בשם המקובל ר' מנחם ציוני בן המאה הי"ד:

'ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו', סוד כמוס ומופלא, כי משה רבנו עליו השלום נברא בצלם דמות[2] אשה, אם כן מן הנכון שתמלא הבית אורה, שנאמר (בראשית א ד) 'וירא אלהים את האור כי טוב'. ציוני.[3]

הרעיון שמשה רבנו נולד בצלם דמות אישה הוא באמת בבחינת 'סוד כמוס ומופלא'. גם ההגיון הפנימי של הדרשה אינו ברור כל צרכו: איזה בסיס מצא הדרשן בפסוק שלפנינו לכך שמשה רבנו נולד בדמות אשה? עיקרה של הדרשה מבוסס על הדרשה התלמודית הנזכרת גם בפירוש רש"י כאן, שלפיה כשנולד משה נתמלא הבית כולו אורה[4]:

'ותרא אותו כי טוב הוא'… וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא "ותרא אותו כי טוב הוא", וכתיב התם "וירא אלהים את האור כי טוב". (סוטה יב ע"ב)

הציוני נסמך על דרשתם של חכמים, אלא שהוסיף מדיליה את הרעיון שהאור זרח בפניו של משה משום שנולד בדמות אישה![5]

התייחסות מעניינת לדברים מובאת בפירושו לתורה של ר' אליהו בן אמוזג, רב ומורה בבית המדרש לרבנים בליוורנו (1823-1900). בחיבוריו השונים ביקש בן אמוזג להוכיח את קדמות הקבלה והזוהר, וגם בדרשה שלנו מצא תימוכין לעמדה זו. הוא מעיר על קיומה של מסורת המיוחסת להיסטוריון הרומי אלכסנדר פוליהיסטור, בן המאה הראשונה לפני הספירה, שלפיה משה רבנו היה אישה! לדעתו של בן אמוזג המקור לדברי פוליהיסטור נעוץ במסורת הקבלית שלפנינו, שמתייחסת לא למשה רבנו עצמו אלא לבחינתו העליונה, אלא שפוליהיסטור נשתבש בכוונתה והבינה על פי פשוטה. לאחר שהוא מצטט את דברי הציוני מוסיף בן אמוזג וכותב:

והפלא, שנשמע כזאת במחנה החוקרים שלא ידעו מהקבלה מאומה, וגם במחנה הסופרים הקדמונים. ואין לנו לפרש ההשתוות הזה כי אם כשנאמר שמראשוני חכמינו נתפרסם זה הדבר גם אצל אחרים, והבינוהו על פי פשוטו, מבלי שירגישו היותו מיוסד על פי רמזי הקבלה. והמזכירים הם Memories de l’ Academie des inscript. Et belles lett. Tom XXIX p. 204. . האחר שכתב הוא Alex. Polystore: ‘Haebream fuisse mulierem Mose nemine sesiptum sit lex Habreorum’, Tes. D’antich. Vol. II p. 168.[6] וזה מן ההוכחות הרבות והעצומות שידיעות הקבלה פוסעות ועולות על ראשי עם קדוש מקדם קדמתה.

ורמז מצאנו גם כן במדרש, שכתוב שם (ילקוט א, עח): 'ומכלם אשה יראת ה' היא תתהלל, זה משה'.[7] ואולי גם אל זה מקביל אומרם: 'ואם ככה את עשה לי', מלמד שתשש כוחו של משה כנקבה'.[8] ובכן סרו מהר התמיהות כיצד ייחס סימן הנקבות כ'את' אל משה, והלא כלפי המקום הוא חוזר? אבל האמת שלא על משה החומרי ידבר אלא בבחינתו העליונה שהיה תלוי בה, ואליה היה מדבר, והוא המשה הנקביי שעליו נדברו המקובלים וקדמוני הגויים והמדרש והתלמוד, אלא שקדמוני הגויים נתנבאו ולא ידעו, כי לקטו מן האויר קול הברה רחוקה, וכפלו הדברים גם בלא דעת ובלא דקדוק כוונה, כדרך הולכי רכיל מגלי סוד.[9]

ג. דברים אלה של בן אמוזג עוררו את קצפו של ר' מנחם מנדל כשר בספרו 'תורה שלמה', המבקר את הדברים וכותב: 'ישתקע הדבר ואל יאמר, נכשל כאן המחבר הנ"ל בטעות מגונה בתשוקתו למצוא רמזים לדברים זרים בדברי חכמי אומות העולם הקדמונים, שבעניינים כאלה אינם אלא דברי הבאי, והבונה עליהם הוא כעל יסוד של קורי עכביש… ומה שנוגע להמקובלים שהזכיר אינם אלא דברי חלומות'. [10]

בהמשך דבריו הפולמוסיים מציין הרב כשר נקודה חשובה מאוד להבנת דבריו של בעל הציוני: בדפוסים הראשונים של ספר הציוני (קרימונה ש"ה וקרימונה שי"ט) מופיעה המלה 'אשה' בתוספת גרשיים (אש"ה), וכן הוא בכתב יד הסמינר בניו יורק ובכתבי יד נוספים של הספר. לדעתו של הרב כשר מציינות הגרשיים לראשי תיבות. המילה אש"ה מציינת לדבריו את אש ה'. אלא שפתרון זה לראשי התיבות נראה דחוק למדי.[11]

ד. הצעה אחרת לפתרון החידה מצאתי בהערה קצרה בכתב ידו של גרשם שלום בשולי גיליון ספר הציוני שלו,[12] שנמצא כיום בספריית שלום שבבית הספרים הלאומי שבירושלים. וכך כתוב שם: א'ור ש'בעת ה'ימים! (זהר B31[13].( I

זה אפוא פתרונה של החידה אליבא דשלום: משה רבנו לא נולד בצלם דמות אשה, אלא בצלם דמות אור שבעת הימים,[14] הוא האור הגנוז שנברא בששת ימי בראשית, שגנזו הקב"ה לצדיקים.[15]בזוהר נדרש ש'אור שבעת הימים' הוא האור הגנוז, [16]ובמקום אחר (אליו ציין שלום בהערתו) אומר הזוהר שהאור הגנוז 'ניתן' למשה כשנולד למשך שלושה חודשים ולאחר מכן חזר לקרון בפניו כשירד מהר סיני עד שנאלץ לשים על פניו את המסווה.[17]

הציוני כותב בתחילת ספרו שהוא נוהג לצטט ולהסתמך על ספר הזוהר. מסתבר אפוא שבדרשה שלפנינו צירף הציוני את הדרשה התלמודית שהזכרנו בראשית דברנו עם דרשת הזוהר, וזיהה את האור שמילא את הבית בלידתו של משה עם האור הגנוז, הוא אור שבעת הימים.[18]

פתרון זה עולה יפה מכמה כיוונים, אך מותיר שתי תהיות. הזוהר אכן דורש שהאור הגנוז ניתן למשה בלידתו, אך האם ניתן לומר, כניסוחו של בעל הציוני, ש'משה נברא בצלם דמות אור שבעת הימים'?! מהי משמעותה של בריאה בצלם דמות של אור? התהיה שניה קשורה לעצם פתרון ראשי התיבות אש"ה =אור שבעת הימים. לא מצאתי מקום אחר בספרות הרבנית והקבלית שנעשה שימוש בראשי התיבות הללו במשמעות זו, ולא ברור מה ראה הציוני להשתמש בהם באופן יחידאי דוקא במקום זה.

 

[1] אסופת מדרשי חז"ל, זוהר ושאר ספרות הקבלה על התורה, לר' ראובן אברהם ב"ר האשקי כ"ץ מפראג (נפטר 1637).

[2]  בחלק מכתבי היד של הציוני הנוסח 'בצלם דוגמת אשה', כך למשל בכתב יד מינכן 76, ובכתב יד הבריטיש מוזיאון 5864. אך נראה שהנוסח 'צלם דמות אשה' עדיף, וכיוצא בו מצאנו בברכת הנישואין 'אשר ברא את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו'.

[3] ילקוט ראובני לפרשת שמות, ורשה תרמ"ד, ו ע"א.

[4] למוטיב של זריחת אור בשעת לידתם של צדיקים ראו ל' גינצבורג, אגדות היהודים, חלק ד, עמ' 99 (בעניין לידת נח), ושם בהערה 1. וכן מ' אידל, החויה המיסטית אצל אברהם אבולעפיה, ירושלים תשמ"ח, עמ' 59 ואילך, ושם עמ' 63 הערה 38, לגבי משה רבנו.

[5]  ראוי להזכיר שבספרות העתיקה ובספרות חז"ל נמשלה האישה לאור ולנר, ראו המקורות שמביא הרב ד"ר יעקב נאכט, סמלי אשה, תל-אביב תשי"ט, עמ' קסח, וביניהם גם דרשת הציוני שאנו דנים בה. ואולי יש לקשור לכאן גם את הפסוק 'מצא אשה מצא טוב' (משלי יח כב).

[6] לא עלה בידי להגיע למקורות אליהם מפנה בן אמוזג, ואולם נראה שכוונתו למסורת המובאת בפרגמנט קצר, המתאר את הספרים שחיבר אלכסנדר פוליהיסטור (Polyhistor). קטע זה מובא בספרו של מנחם שטרן, M. Stern, Greek and  Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1974, Vol. 1, p. 163, וזה תוכנו (בתרגומו של שטרן לאנגלית): And about Rome five books, in which he (= Polyhistor) states that there lived a Hebrew women Moso, who composed the Law of the Hebrews". לפירושו של קטע קצר זה, שאינו נהיר כל צרכו, ראו בהערותיו של שטרן שם. לעניינינו חשובים דבריו שפוליהיסטור ידע בודאי שמשה לא היה אישה, ואם אכן כתב עליו שהיה אישה עשה זאת רק כדי 'לעקוץ' את היהודים.

[7] כוונתו לדרשה הנזכרת בילקוט שמעוני למשלי, רמז תתקסד: 'שקר החן והבל היופי', שקר היה חנו של נח – "ונח מצא חן", "והבל היופי", זה יפיו של אדם הראשון ותפוח עקבו היה מכהה גלגל חמה, ומכלם "אשה יראת ה' היא תתהלל" זה משה'. מקורה של דרשה זו בפסיקתא דרב כהנא, פרשה יב (מנדלבוים עמ' 204), וראו גם מדרש משלי (בובר), לא, ל, עמ' 110.

[8] דרשה זו נזכרת בפירוש רש"י  לתורה שם (במדבר יא טו): 'ואם ככה אַתְּ עֹשֶה לי – תשש כחו של משה כנקבה כשהראהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת, אמר לפניו אם כן הרגני תחלה'. וכבר נזקקו הפרשנים לקושי שמעיר עליו בן אמוזג בסמוך, שהרי משה הוא שפונה לקב"ה ואומר לו 'את', ולא ה' למשה, ראה רמב"ן וחזקוני על אתר, ועיין שם בתורה שלמה. וראו גם פירוש רש"י לדברים ה כד, על דברי העם למשה 'קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו, ואַתְּ תדבר אלינו את כל אשר יאמר ה' אלהינו אליך' – 'התשתם כוחי כנקבה'. וגם שם לא מצאתי את מקורה של הדרשה בספרות חז"ל. והשוו גם לדרשה בברכות לב ע"א: 'מבלתי יכולת ה' – אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקב"ה, רבונות של עולם, עכשיו יאמרו אומות העולם: תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל'.

[9]  אם למקרא, ליוורנו תר"ג, על הפסוק הנ"ל בשמות ב ב.

[10] תורה שלמה, שמות ב, ב (כרך ח עמ' רמו).

[11] להצעות אחרות לפתרון החידה ראו י' ליבס, סוד האמונה השבתאית, ירושלים תשנ"ה, עמ' 379 הערה 93, וראו במובא שם עמ' 165, אך גם הצעותיו דחוקות למדי.

[12] דפוס למברג תרמ"ב (1882), דף כג ע"א.

[13] קרי: זוהר ח"א לא ע"ב.

[14] אכן הצירוף "צלם דמות אשה" שמתפרש עתה "צלם דמות אור שבעת הימים" נותר קשה, שכן לכאורה לשון צלם ודמות אינו נופל על אור.

[15]  בראשית רבה יב, ו (מהדו' תאודור-אלבק עמ' 103 בשינויי נוסחאות).

[16]  זוהר ח"א ע ע"ב.

 [17] זוהר ח"א לא ע"ב.

 [18] ואולי יש לקרוא את הדרשה כך: 'ותרא אותו (=את משה) כי טוב (=אור הגנוז) הוא', היינו שמשה הוא בבחינת אור הגנוז.

 

לתגובות: הרב ד"ר שי ווזנר wozners@post.tau.ac.il

השארת תגובה