פרשת תולדות

תתן אמת ליעקב?/ שראל וינברגרו

"בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים, כיתים, וחבורות, חבורות, מהם אומרים: "אל ייברא"! ומהם אומרים: "ייברא"! אמת אומר על יברא שכולו שקרים, חסד אומר: "ייברא – שהוא גומל חסדים."  (בראשית רבה, פרשה ה')

פרשתנו מעלה ביתר שאת את שאלת מקומם של האמת והשקר בהתגבשות האומה. יעקב אבינו מרמה את יצחק אביו וגונב ממנו את הברכות המכוננות את השפע הגשמי שבו הוא צפוי להתברך בהמשך. כיצד יתכן כי ברכת האומה תתבסס על שקר? וכיצד ניתן להבין את זהותו של יעקב אבינו, שהיה מסור בכל כוחו לממונם של בעלי הצאן (כפי שמוכח מסיפור הבאר, שם נזף יעקב ברועים על כך שהטעו את בעלי הצאן בכך שישבו לנוח טרם סיום יום העבודה )  ואף לממונו של לבן (כפי שאמר ללבן: 'זה עשרים שנה אנוכי עמך רחליך וצאנך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי…' (בראשית לא,לח), לאור גניבת הברכה?

בעיית האמת והשקר נטועה כבר בשמו של יעקב אשר רומז ל'חוסר ישרות', פתלתלות ועקלקלות. התורה מספרת כי השם יעקב ניתן לו על שם שאחז בעקב אחיו, עשיו, בשעת הלידה, כלומר ניסה להקדימו או לפחות להיעזר בו בכדי לצאת מהר מכפי יכולתו הטבעית. המלה עקב נסמכת על העצם האחורית של הרגל שהיא עצם עגולה ולא ישרה. העקב במקרא מסמל עקמומיות, וכפי שמנבא ישעיהו על שיבת ציון, שבה יישר ה' את כל הדרכים העקומות ויהפוך אותן לישרות:  "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה". (ישעיהו מ, ד).האמנם לקה יעקב אבינו בעקמומיות בלתי הולמת?

רבים מהפרשנים ניסו ללמד זכות על יעקב באמצעות הבנת התנהגותו  בהקשר רחב יותר. חז"ל טענו כי עשו, שנאמר עליו ש'ציד בפיו' (בראשית כה,כח ורש"י שם) הוא השקרן האמיתי, שצד בשקריו את אביו הזקן והתחזה לצדיק. יש שרצו לטעון כי ליעקב הזכות החוקית על הברכות מכוח קניית הבכורה, אלא שעשו לא הודה במעשה זה ועל כן היה על יעקב להגיב בתחבולות. לפי פירוש נוסף יעקב כלל לא שיקר בהתחזותו לעשו, שכן באופן התנהלותו מול אביו יצחק הוא חשף בפניו את סודו. מן הכתוב עולה כי יצחק חש שמשהו לא כשורה שכן אמר במפורש "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" (בראשית כז,יב) ואף על פי כן לא פנה לבירור מעמיק של הסתירה ולא הזעיק אנשים נוספים שיגלו לו מי עומד לפניו, אלא בירך באופן מיידי את יעקב. על ברכתו של יעקב חזר גם בפני עשיו: "מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה" (בראשית כז,לג). פירוש ביניים מעלה שד"ל, לפיו יעקב ורבקה הסתמכו במעשיהם על הנבואה שנאמרה לרבקה טרם לידת הבנים – "ורב יעבוד צעיר", ויצחק הבין למפרע כי אכן מדובר ברצון ה':

ורבקה בשמעה דברי יצחק לעשו…וראתה שהיה זה עול וחמס הנעשה ליעקב בנה החביב לה, ובפרט שהיא היתה יודעת מה שנאמר לה "כי רב יעבוד צעיר" (ויצחק לא ידע מזה דבר); לפיכך התחכמה להפך עצת יצחק, והיתה לה התנצלות במעשה הזה, כי לא היה אלא למנוע העול ולהקים גזרת האל. ואחרי אשר הצליחה תחבולת רבקה ונתקיימה עצתה ונתברך יעקב, ואחר אשר אמר לו יצחק: "אורריך ארור ומברכיך ברוך", אז הבין יצחק כי מאת ה' היתה זאת, ושאין רצון ה' שיהיה עשו גביר ליעקב, אבל בהפך, שיהיה יעקב גביר לעשו, על כל לא חרה אפו ביעקב, אך אמר "גם ברוך יהיה". כלומר: אין ספק כי מה' יצא הדבר, שאם לא כן לא היה מצליח במעשהו.

אמת אוניברסלית

אך למרות דברי שד"ל, קשה להינצל מהטעם הרע שמשאירה פרשיה זו; בכדי להידרש לפתרון בעיה זו ברצוני לפנות לכיוון אחר.מהי 'אמת', ומה פירוש הדבר לדבר אמת[1]? בפילוסופיה המערבית פותחו תיאוריות רבות אודות מושג האמת, ברצוני להציג שלוש גישות מרכזיות מתוכן: לפי גישה אחת, אמת היא ביטוי להתאמה בין הדיבור לבין אובייקט חיצוני – כלומר, איש אמת הוא אדם שנאמן למה שהוא רואה בעולם. לפי גישה אחרת, אמת פירושה הצבעה על אמיתות מוחלטות שאינן משתנות, אמיתות נצחיות. כלומר, איש אמת הוא אדם הדבק באמיתות נצחיות התקפות באופן שווה כלפי כל בני האדם, זוהי גישה אוניברסאלית במהותה. לפי גישה נוספת, דיבור אמת הוא דיבור קוהרנטי, כלומר – איש אמת הוא אדם עקבי. ניתן לומר כי הגישה השלישית היא גישה רלטביסטית שכן היא איננה מבקשת מהאדם להתאים עצמו לעובדות אובייקטיביות העומדות מחוצה לו. היא מניחה כי אובייקט חיצוני איננו ניתן לידיעה ישירה וכי אנשים שונים מפרשים ופועלים על פי אמות מידה שונות. על כן, הדרך להבין את דבקותם של אנשים שונים באמת היא על ידי בחינת העקביות שבה הם פועלים.

היחס בין הגישות שתוארו לעיל דורש עיון מעמיק ונפרד, ואתייחס בהקשר זה רק לנקודה אחת. בעוד שהאמת מהסוג השלישי שתוארה לעיל, האמת הרלטביסטית, דורשת מהאדם להיות עקבי עם עצמו וממילא מצמצמת אותו ואת התנהגותו לנתיב אחד, האמת האוניברסאלית יכולה להכיל בתוכה תכונות שונות הנראות כמנוגדות, שכן, אמת כללית איננה מצומצמת לנקודת מבט ספציפית, האמת היא 'מושג- על' שאותו יכולות תכונות שונות לבטא.

כיצד תפיסת האמת האוניברסאלית מכילה תכונות מנוגדות? ניקח למשל את תכונת ה'קשיחות'. האם על האדם להיות רך כקנה או קשה כארז? חז"ל מספרים לנו כי דוד המלך כונה "עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי" כלומר, "כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ". אנו כתושבי מדינת ישראל המתחדשת חווים יום יום את הצורך לנהוג באמפתיה יחד עם הצורך לנהוג באופן תקיף כנגד הקמים עלינו. אנשים רבים בתקופתנו עוסקים לפחות בשני תחומים עיקריים, ואח"כ עושים הסבה לתחום שלישי, האדם הדתי מחלק את זמנו ואת זהותו בין עולמו המקצועי ובין לימוד התורה ועוד.

נחזור ליעקב;  יעקב חי את חייו בתוך עולם מפוצל, אך ניסה בכל חייו להיות איש אלוקים שאיננו מצמצם את עצמו לתכונה אחת. הוא חי עם תאום שעימו היה בתחרות סמויה וגלויה כל ימיו, הוא חי את העולם הרוחני של יושב האוהלים ואת העולם החומרי של איש הציד, ויועד להתחתן עם אחת משתי אחיות שגם ביניהן שררו יחסים מורכבים (אם כי לא עוינים כמו בין יעקב לאחיו). אחת מהן יועדה להיות רעיה והשנייה אם. הפיצול שבינו לבין אחיו נמשך בין נשותיו ובין ילדי נשותיו עד שביקשו להרוג את אחיהם – יוסף. (שכן על פי המדרש לאה הייתה מיודעת לעשיו ורק בגלל שיעקב נטל את בכורתו של עשיו ואת ברכתו היה עליו לשאת שתי נשים ולהוליד צאצאים בעלי תכונות מנוגדות) הפיצול והפירוד נמשכים בין עשרת השבטים לבין ממלכת יהודה עד לגלותם והיטמעותם של השבטים זה בה בגלות. ההבדלים המהותיים שבין בני רחל ללאה נידונו בהרחבה בספרות המדרשית והסודית, היו שתלו את ההבדל בפער שבין בעלי תשובה לבין צדיקים, היו שתלו את ההבדל בפאר שבין אנשי מרעה למנהיגים קשוחים ועוד.

לעניינו, מהותם של ההבדלים איננה חשובה, חשוב לעמוד על כך שמדובר באנשים שונים לחלוטין שקשה להולם בתוך דמות אחת,  בתוך עולם כפול זה אין פלא שיעקב אבינו נראה כפוסח על שני הסעיפים. אבל למעשה הוא מבקש לאחד אותם. הרב קוק טען כי יצחק ידע שיעקב הוא זה אשר התחפש לעשו אך ברגע שגילה כי יש בו גם את תכונותיו של עשו והוא יכול לפעול בעולם, הוא ביקש להעביר את הברכה אליו. יעקב למד להילחם  כעשו ועל כן גם הוא זכה לשם נוסף. הוא ניסה בכל חייו לחיות את שתי הזהויות באופן שבו כל אחת תשלים את השנייה. חיים כפולים נראים לנו פעמים רבות כשקר, אבל זה בתנאי שאיננו מסוגלים למצוא את נקודת ההשקה שבה שני הזהויות שלנו נפגשות. יעקב נשא את שני השמות ואת שתי האחיות במטרה למצוא את נקודת ההשקה הזאת, אך לצערנו, החל מילדיו וכלה בגלות עשרת השבטים האיחוד לא צלח. אך אין הפירוש הדבר כי עלינו לומר נואש. מנבואת הגאולה של ישעיהו 'אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים' (ישעיהו יא,יג). אנו לומדים כי רק במימוש הרמוני של איכויות שונות בחיינו נוכל להגיע לאמת אוניברסאלית.

[1] חשוב להגדיש כי המושג אמת נידון כאן מנקודת מבט מטאפיזית ולא מנקודת מבט מוסרית, אנו יכולים לקבל עיוות של מושג האמת בכדי להציל אדם. כמו למשל לשקר לרוצח לגבי מקומו של הקורבן. כאן עשינו מעשה מוסרי אבל מבחינה מטאפיזית שיקרנו. איננו דנים כאן על הזכות לשקר אלא על הזכות של אדם ללבוש זהויות שונות במהלך חייו. עם בעיית השקר התמודד שד"ל כאשר טען כי יעקב לא שיקר כי אם רמז ליצחק על הנבואה שניתנה לאימו. אנו מבקשי ם להתמודד עם בעיית הזהות של יעקב.

השארת תגובה