פרשת תרומה

הכרובים/ גיא צבירן

פרשת תרומה, הפותחת את הרצף הארוך של פרשיות הקמת המשכן, מהווה יחידה העומדת בפני עצמה ועוסקת בנושא אחד: הציווי על עשיית המשכן וכליו. פרשיות הקמת המשכן ככלל, ופרשתנו בפרט, מהוות מעין כתב חידה: הן מלאות פרטים מדויקים אודות חומרי הבניין, צורת הכלים והמבנה וגדליהם, אך אין בהן כמעט ביטויים מפורשים למשמעותם של הפרטים הרבים. אחד המרכיבים שתמיד עוררו אצלי פליאה רבה הם הכרובים – אותם יצורים מכונפים הממלאים בצלמיהם-פסליהם את קודש הקודשים. קיומם של הכרובים בקודש הקודשים מעורר תמיהה רבה, בעיקר בשל הסתירה לציווי המפורש שניתן לפני כמה פרקים בלבד: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ד). בדברים הקצרים הבאים אניח רק את קווי היסוד להבנת משמעותם של הכרובים על פי המקרא, ואידך פירושא הוא.

הכרובים הם מוטיב החוזר שלוש פעמים במבנה המשכן. פעם אחת הם מופיעים במקום הקדוש ביותר, בקודש הקודשים, על הכפֹּרת המכסה על ארון העדות:

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו: וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל  הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: (כה, יח-כא)

פעם שנייה שזורה צורת הכרובים על יריעות המשכן המכסות על המבנה מלמעלה: "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (כו, א). פעם שלישית שזורים הכרובים על הפרֹכת, המבדילה בין הקודש ובין קודש הקודשים: "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים" (כו, לא). חזרה משולשת זו מעמידה את הכרובים בתור הסמל המרכזי שבמשכן, עובדה שמעוררת עוד יותר את שאלת משמעותם.

ובכן, ראשית יש לשאול, מה הם הכרובים? הכרובים מופיעים במקרא בעוד מספר מקומות. הופעתם המרכזית היא בנבואותיו של יחזקאל, הכוללות חזיונות של מראה המרכבה הא-להית וגילוי כבוד ה'. בפרק י בספר מתאר יחזקאל את המראה הבא:

וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים: וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה: הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה: (פס' יח-כ)

כבוד ה' יוצא מבית המקדש ועומד על הכרובים, שנושאים את כנפיהם וממריאים באוויר. יחזקאל מעיר שהכרובים הם אותה חיה שהוא ראה בחזונו בנהר כבר, המופיע בפרק א בספר. בשני הפרקים מתוארים הכרובים כחיה המורכבת מחלקי גוף של בעלי חיים שונים, ובעיקרה היא דמות אדם:

וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל: וידו וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם: חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ: וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן: (יחזקאל א, ה-י)

למרות תיאור מפורט זה, נחלקו הדעות לגבי צורת הכרובים (ומומלץ לבצע חיפוש בגוגל תמונות כדי לראות יצירות שונות המציגות אותם). יוסף בן מתתיהו מתאר אותם באופן כללי בלבד:

"יצורים בעלי כנף, שאינם דומים בצורתם לשום יצור מאלה שנראים לעין אדם. משה אומר שראם בצורת גלופים על כסא א-להים".[1]

חז"ל הדגישו בעיקר את דמות האדם של הכרובים, בסוגיה במסכת חגיגה יג ע"ב:

"מאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא".

תרגומם של חז"ל באמצעות הארמית הבבלית הוא דרשני, ומחלק את המילה כרוב לכ"ף הדמיון והמילה 'רוב' שמתורגמת כינוקא, ילד או תינוק. פרשנים וחוקרים הציעו, על בסיס דבריו של יחזקאל וכן בהסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים מן המזרח הקדום, שהכרובים עשויים להיות גם בדמות שוורים מכונפים, או בעלי חיים מכונפים אחרים.

כרובים_800x600

[דמות יצור מכונף השומר על ארמונו של אשורנצירפל השני, מלך אשור. בצדו השני של הפתח יש דמות זהה נוספת הפונה לכיוון חברתה. ניתן לראות שיש לה פני אדם וגוף של בעל חיים, אולי אריה. צילמתי בשבוע שעבר במוזיאון פרגמון בברלין.]

כל זאת בנוגע לצורת הכרובים, אולם מהו תפקידם? ממראה הנבואה של יחזקאל עולה שמדובר במלאכים, ובין היתר תפקידם לשאת את הא-להים. במקומות נוספים במקרא אנו אכן מוצאים שהא-להים רוכב על הכרובים או יושב עליהם, למשל בלשונו של משורר תהילים: "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ" (יח, יא), או בלשון תפילת חזקיהו, המכנה את ה': "ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים" (מלכים ב יט, טו; ישעיהו לז, טז; וראה גם שמואל א, ד ושמואל ב, ו).

אם כן, ניתן להבין כעת גם את תפקידם של הכרובים שבמשכן. בקודש הקודשים, החדר הפנימי והקדוש ביותר במקום משכנו של הא-ל, הא-ל עצמו יושב כביכול על כסא כבודו, על הכרובים. ייתכן שיש בהבנה זו גם משום תשובה על הקושי המרכזי שקיומם של הכרובים מעורר, בסתירתם את האיסור על עשיית פסל: תפקידם של הכרובים אינו לייצג את דמות הא-ל, אלא דווקא את היעדרה. הכרובים הם אנטי-פסל, המעיד על היעדרה של כל דמות א-ל הניתנת לייצוג, שכן הא-ל יושב על הכרובים, ולנכנס לקודש הקודשים נגלה מראה של כרובים שאין איש יושב עליהם. מה שנמצא מעל הכרובים אינו דמות הא-ל אלא דיבורו: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כה, כב).

הכרובים השזורים מעשה-חושב ביריעות המשכן ועל הפרכת עשויים להיות פשוט ייצוג נוסף לאותו רעיון: המשכן כולו הוא משכנו של הא-ל, ועיטורים על בדיו מתארים את מקום מושבו שבקודש הקודשים. אולם ייתכן שניתן למצוא במופעים הנוספים של הכרובים במשכן משמעויות נוספות.

המקום הראשון בו מופיעים כרובים במקרא הוא בתחילת ספר בראשית, בסוף סיפור גן עדן:"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד). כאן הכרובים אינם מרכבתו של הא-ל, אלא הם מלאכים שנשלחו מאתו כדי לשכון מקדם לגן עדן ולשמור בל יגיע איש לעץ החיים. תפקיד הכרובים אינו נשיאת הא-ל אלא שמירה על מקור החיים.

בתיאור בניין מקדש שלמה מופיעים הכרובים גם כן, אך שם מודגש תפקידם לא כלפי מה שמעליהם אלא כלפי מה שתחתם – לא תפקידם כמקום מושבו של הא-ל, אלא כסוככים על ארון ברית ה':

"וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים: כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה:" (מלכים א ח, ו-ז), וכן בספר דברי הימים: וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה' " (דברי הימים א כח, יח).

נדמה לי שניתן להציע, שבשלושת מקומותיהם של הכרובים במשכן, הם ממלאים תפקידים שונים: בקודש הקודשים, הכרובים הם מקום מושבו של הא-ל, כדברינו לעיל; על הפרכת, הכרובים הם שומרי הדרך המונעים את המעבר לקודש הקודשים; ועל יריעות המשכן מלמעלה, הכרובים מסוככים בכנפיהם על שתחתם. ואם המשכן מייצג את שכינתו של הא-ל בתוך עמו, בבחינת "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה, ח), הרי שהכרובים מסוככים כביכול על עם ישראל, כמו ענני הכבוד שבמדבר.

הכרובים הם מלאכיו עושי-דברו של הא-להים, הנושאים אותו, מייצגים את שכינתו ושומרים על מקום שכינתו הקדוש. אנו, בני האדם, עושים את דברו של הא-להים כאשר אנו בונים לו משכן כאן בעולם הזה, ואף את הכרובים אנו עושים, כדי לעשות מקום לשכינה, עד ש"כְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד). ואידך פירושא הוא.

[1]  קדמוניות ג, ה (תרגום שליט). הספר לא היה תחת ידי, וציטטתי על פי המובא במאמרו של אלכסנדר קליין, "על משמעותם של הכרובים במשנת הרמב"ם", פורסם באתרו: http://alex-klein.co.il.

 לתגובות: גיא צבירן  guy.zwirn@gmail.com

השארת תגובה